איך נגרום לפעוטות להפסיק להכות אותנו?

פסיכולוגית הילדים פנלופה ליץ' מציעה דרכים להתמודדות עם תופעה מביכה ומתסכלת - פעוטות שמכים את ההורים. הבשורה המשמחת היא שיש פתרון אבל גם כאן נדרשות התמדה וסבלנות

1651 01/01/2018 הוסף למועדפים
איך נגרום לפעוטות להפסיק להכות אותנו?

פנלופה ליץ', פסיכולוגית בריטית החוקרת וכותבת בהרחבה על סוגיות ההורות מנקודת מבט של התפתחות הילד, ומוכרת לישראלים רבים מספר ההדרכה הקלאסי שלה "התינוק והילד", מנסה לסייע גם בהתמודדות עם תופעה מאוד מרגיזה, מביכה ומתסכלת - פעוטות שמכים את הוריהם.

 

"לילדים יש זכות להשתמש בגופם כדי להביע את רגשותיהם", מסבירה ליץ', "אבל אין להם זכות לפגוע במישהו. גם אם אתם בדרך כלל מחליקים סוגים אחרים של התנהגות לא נאותה, אתם חייבים לשרטט קו ברור במיוחד בכל הנוגע במצבים שבהם הילד שלכם מכה אתכם בהתקף זעם".

 

ליץ' מבהירה - על אף שהדברים מעוגנים כיום בחוק - כי מובן שהכוונה במתיחת גבול לא אומרת, חלילה, שכשהפעוט שלכם מכאיב לכם זה בסדר לפגוע בו בחזרה. מכיוון שאם הילד שלכם מכה אתכם ואתם מכים אותו בחזרה, או מטילים עליו משמעת בכוח, אתם רק מלמד אותו כי תוקפנות היא דרך מקובלת להביע את רגשותיו או לקבל את מה שהוא רוצה. ליץ' מציעה שבמקום זאת, תיקחו אותו על או אל הידיים שלכם ותאמרו לו: "לא להכות. אני יודע שאת/ה כועס/ת, אבל אנחנו לא פוגעים באף אחד". ליץ' גם מציעה להורים שיודעים לזהות שהפעוט שלהם עומד להכות אותם - עצרו אותו מראש ובתקיפות ואמרו לו "לא".

 

יש מומחים המציעים להורים לספק לילד כועס דרך לא מזיקה "לפרוק" את הזעם שלו, למשל כרית מיוחדת לחבוט בה. לדעתה של פנלופה ליץ' מדובר בטעות - כעס הוא הרגשה ורגשות לא "מתמצים" או "משוחררים" באופן הזה. למעשה, לטענת ליץ', מחקר אחרון בתחום הוכיח כי "אלימות לא מזיקה" היא סתירה ביסודה. פעוט שמעודדים אותו לתקוף את כריתו בכעס עלול בסופו של דבר לראות גם בבני אדם קרבן חלופי.

 

אז מה בכל זאת כדאי לנו לעשות מול התופעה הדי רווחת הזו, שאופיינית בעיקר לבני השנתיים-שלוש? כאשר הפעוט מתנהג באגרסיביות, ודאו שהוא מבין שזה לא שאתם מתנגדים לכעס שלו, אלא לביטוי האלים שלו לתחושה הזו. אל תגידו לו לא להתרגז או לא להראות שהוא כועס. אל תגידו לו שהוא לא בסדר וכועס על שטויות. כל שעליכם לעשות הוא להכיר בהרגשה שלו - ואולי אפילו להזדהות איתה - אבל אז להזכיר לו שהרבה יותר יעיל להשתמש במילים שלו כדי לספר לכם למה הוא נסער. עזרו לו לתרגל לבטא את הכעס שלו מילולית. הראו לו שברגע שהוא יכול לדבר על הכעס שלו, ההורים יכולים לנסות למצוא פתרון לכל מה שמטריד אותו.

 

איך זה יישמע? בערך ככה: "מתוק, אני רואה שאתה כועס. אני מבינה אותך. אם תספר לי מה הרגיז אותך אנסה לעזור".

 

זה אולי לא פתרון קסם וייקח קצת זמן עד ששיטה תפעל אבל תתפלאו עד כמה הפתרון הזה עשוי להצליח, ובכך לסייע לכם לא לאבד עשתונות מול הילד הזועם והמכה שלכם וכן לאפשר לו להרגיש שמכילים אותו ואת קשיו ועל ידי כך להרגיע אותו ולהסיר מכתפיו הקטנות את נטל הכעס שלו על העולם, ושלכם עליו.