התפרצויות זעם בחייהם של הורים וילדים

כשתינוקות נולדים, הבכי שלהם משמש לצורך הישרדותי – כך הם מראים לסביבה כי הם זקוקים למשהו, וגורמים לסביבה לספק להם את זה, ולאפשר להם לחוש שוב בנוח. ככל שהילדים מתבגרים, הם לומדים לדבר, ולבטא את הרצונות שלהם במילים, אך הצורך המיידי שלהם בסיפוק הצרכים אינו משתנה באופן ספונטני. אבל המציאות הופכת מורכבת יותר, ולא תמיד אפשר (ורצוי) לספק מיידית כל צורך של הילד.

ברגעים כאלה, הילדים, שלא יודעים כיצד להתמודד עם זה, חווים הצפה רגשית ותסכול שהם לא יודעים להכיל. ולכן הם עושים את מה שהכי טבעי להם, ומתחילים לבכות, לצרוח, ולדרוש את מה שהם רוצים. עבורם לא לקבל ממתק בחנות מייד כשהם רוצים הוא באמת אירוע טרגי, כי הם מעולם עדיין לא למדו כיצד להתמודד איתו.

כלומר, כל הילדים בעולם צריכים ללמוד כיצד להתמודד עם הרגשות הקשים שלהם. אף ילד לא נולד עם היכולת לעשות את זה בעצמו, מבלי שלימדו אותו. ולכן, אין שום "בעיה" בילד שחווה התקפי זעם – זה פשוט הדבר היחיד שכרגע הוא יודע לעשות, כשהוא מרגיש מתוסכל.

כאן נכנס התפקיד של ההורה, שמלבד ללמד כיצד לקשור שרוכים או לקרוא, צריך ללמד את הילד גם כיצד להכיל רגשות, להתמודד עם תסכול ולדחות סיפוקים. אלו ממש שיעורים שצריך להעביר את הילדים לא רק כדי שלא יעשו להורים "סצנות" מביכות, אלא כדי שיהיו אנשים מאושרים יותר, חיוביים יותר, ובעלי יכולת להתמודד גם עם כישלונות ותסכולים בחיים, מבלי להתייאש.

כיצד עושים זאת? לפניכם כמה שלבים להתמודדות. זכרו כי כדי ששיעור יילמד על ידי הילד חשוב להיות עקביים וכל פעם מחדש להגיב באופן דומה, על מנת שהילד יוכל להפיק מסקנה כלשהי, ולא יתבלבל.

1. אמפתיה ולא סימפטיה – הצעד הראשון שעל ההורים לקחת הוא להבין את הסיטואציה מחדש: הילד באת מתוסכל באותו הרגע, והוא לא מנסה לעשות לכם "דווקא" ולמרר לכם את החיים. הוא פשוט לא למד עדיין כיצד להתמודד, וזה בסדר שכך הוא מגיב. מצד שני, חשוב לגלות אמפתיה לרגשות של הילד, אבל לא להזדהות איתם. כלומר, להבין כי כרגע הוא מתוסכל, אבל לא לרחם עליו, ולחשוב שזה נורא ואיום שעליכם לחסך מהילד שלכם ולתת לו כל מה שהוא מבקש, רק כדי לא לראות אותו סובל. הדבר חשוב גם באותו הרגע, כדי ללמד את הילד שיעור בהתמודדות, אבל בעיקר חשוב להמשך החיים – אם תרצו שהילדים שלכם יגדל להיות מבוגרים מתפקדים ובריאים בנפשם, אתם חייבים לאפשר להם להתמודד עם תסכולים במנות הקטנות שחיי הילדות מציבים בפניהם.

2. לא להיגרר לשדה הקרב – ברגעים כאלה אין שום טעם בניסיון לשכנע אותם להפסיק, לצעוק עליהם או לנחם במילים. כל תגובה מצידכם רק תעצים את התפרצות הזעם של הילד, ולכן תנסו לשמור על התנהלות רגועה ככל האפשר מול הילד, גם אם אתם מרגישים שבא לכם להתפוצץ ברגע זה. הדרך הכי טובה ללמד ילד התמודדות עם רגשות קשים הוא בדוגמא אישית. אם הוא יחוש רוגע מצד ההורה, זה ילמד אותו למצוא את הרוגע בעצמו.

3. חיבוק דוב – אם הילד מתחיל להשתולל, להכות ולבעוט בחפצים, עליכם להחזיק בו בחיבוק דוב עד שיירגע. לחיבוק הדוב שתי מטרות – למנוע מהילד להמשיך לבעוט ולהכות, ולתת לו תושת ביטחון שכרגע הוא זקוק לה, גם אם הוא מתנגד. הדרך לעשות זאת היא על ידי חיבוק הילד מאחור, כך שהגב שלו מופנה לבטן שלכם, בצורה שתחזיק אותו במקום אבל לא תלחץ. לפעמים לילד יכולות לקחת גם 20 דקות כדי להירגע, אבל כשהוא ירגע, תראו שהוא נהיה רגוע הרבה יותר מאשר בפעמים אחרות שהוא חווה התקפי זעם. חיבוק הדוב גורם להם להרגיש שאתם מכילים אותם ואוהבים אותם גם ברגעים הקשים שלהם. חשוב לא לדבר במהלך הזמן הזה ולא להגיב לטענות של הילד או לנסות לשכנע אותו להירגע. אפשר רק להגיד שתחזיקו אותו עד שיירגע, וזהו, מבלי להיגרר לשיחות שיעצימו את הבכי שלו ברגע זה.

4. התרחקות – טקטיקה זו מתאימה לילדים גדולים יותר, כשהם חווים התקף זעם בבית, ואפשר ללכת לחדר אחר ולהשאיר אותם בבטחה במקום שהם נמצאים. צריך רק להגיד שאתם הולכים כי הוא צועק ותחזרו כשהוא יירגע. אם הילד הולך לחדר אחר אחריכם אז תתרחקו שוב או תחזירו אותו לחדר שלו עד שירגע. זה יכול לחזור על עצמו גם 20 פעמים שבהם הוא ייצא מהחדר שלו שוב ושוב ושוב, במשך שעה ויותר. לכן חשוב שגם אתם לא תתייאשו, ותחזרו על השלב הזה שוב וושב עד שהוא מצליח להירגע בעצמו. כאשר הוא נרגע תיכנו לחדר וחבקו אותו, מבלי לנסות לדבר איתו על מה שקרה או להטיף מוסר. פשוט תקבלו אותו.

5. לחזק התנהגויות חיוביות – שימו לב שככל שתתמידו בשיטות ההרגעה שצוינו, הילדים יתנהגו באופן רגוע יותר, ובמקומות שבהם בעבר היו התפרצויות זעם, לפתע דברים יעברו ללא כל בעיה. חשוב ברגעים אלה לשבח אותם כי הם מתנהגים יפה, כדי שירגישו שהם זוכים לתשומת לב גם כאשר הם רגועים, ולא יתפתו לחזור להתפרצויות הזעם רק שביל לקבל מעט יחס.

חשוב שוב להזכיר שכמו בכל דבר – כשרוצים ללמד משהו חדש חשוב מאוד לחזור עליו שוב ושוב בעקבית עד שהוא מחלחל. השינוי לא תמיד יהיה מיידי, ולכן חשוב לא להתייאש, לשמור על קור רוח, וכך להעביר לילדים את המסר שהדרך של התפרצויות הזעם לא משרתת אותם יותר. רק כך הם יהיו מוכנים לסגל לעצמם הרגלי התמודדות חדשים, וללמוד עוד שיעור חשוב מההורים.